ידוע שרבינו תם פוסק שהשמש הולכת מעל הרקיע בלילה.
אני כרגע עוסק בקביעת זמן השקיעה לפי דבריו.
מה שמקובל אצל כולם הוא שגם לפי דבריו, שעת השקיעה היא שעת ההעלמות מן האופק.
והנה אם אנחנו נוקטים בתאוריה האסטרונומית של ר"ת וחז"ל, הרי בסוף היום מתבצעים שני שינויים עיקריים בשמש, הא' העלמותה מקו האופק והשניה החלשות אורה ע"י שכבות האטמוספרה, והנה לרבנו תם העלמותה מקו האופק איננה באמת השקיעה, כי הרי השקיעה מתבצעת בעליית השמש ולא בירידתה, לכן אני חותר לטענה שרבנו תם רואה בשכבות האטמוספרה את הרקיע ואת החלשות אור השמש בכניסתה לחלון.
אבל כל זה תלוי, באיך שנבין מה היתה החשיבה של רבנו תם, למה השמש נעלמת מן האופק, אם בגלל שהעולם חצי עיגול, א"כ ההעלמות הזאת איננה יכולה להקראות שקיעה, שכן סמוך לקצה הארץ היא לא נעלמת, ורק לפי מה שאנו יודעים כיום שהשקיעה היא באמת יחסית לכל מקום ומקום בכדוה"א בזמן אחר בגלל הסיבוב של החמה מתאים לקרוא לזה שקיעה.
בקיצור, אודה לכל עזרה הסבר או הבהרה בהגדרת ירידת השמש מתחת לקו האופק לפי התאוריה האסטרונומית העתיקה.